אנחנו בפרק האחרון של המחקר בו נלמד כתוצאה מהניסיון המצטבר לאורך שנים של 30 היזמים והסטארטאפיסטים מתוך ה-50 שראיינתי. פרק זה מורכב בין שישה לשמונה חלקים, מאחר והצטבר מאגר גדול של פרטים ונתונים, וחשוב לי לנתח      את התופעות המעניינות והמרתקות וזהו בעצם הדובדבן שבקצפת (אם אפשר עם כמה שפחות קלוריות) שאליו אני שואפת.

ההתפלגות התחלקה בין שלוש זוויות מובילות – היעדר ניסיון, ראייה עתידית עם תפיסת עולם, ראייה עתידית עם תכנון וניהול תהליכים. עקרונית, ניתן לכלול את שלושת הפרמטריים העיקריים האלה בהיעדר ניסיון. יחד עם זאת, היה לי חשוב לי להציג את תתי הפרמטרים ברזולוציה גבוהה יותר.

היעדר ניסיון זו עובדה טבעית ואנושית, כי אף אחד לא נולד עם ניסיון במה שהוא רוצה לעסוק במהלך חייו. אך לצערי הרב, בעיקר אני רואה זאת בתרבות הישראלית, שחושבים שיודעים הכל, כי אולי הם כן נולדו עם מלאך הניסיון, חחחח.

לכן, הכי טבעי להזכיר לכולנו כי

 

 

ותרשו לי להמשיך את הפתגם הזה עם התוספת הבאה –

 

 

77% היעדר ניסיון וחוויית הפעם הראשונה בהקמת סטארטאפ –

החלוקה היא למעשה חלוקה מלאכותית, מאחר וכל אחד מהמניעים מהווה נגזרת ומשלים של האחד את השני.

52% מתוך ה–77% אמרו כי לא להתפתות לכל הצעה –   

של כסף זמין, אנשים ומשקיעים שרואים עצמם כשותפים פוטנציאליים ושירותים שאינם רווחיים.

52% מתוך ה–77% אמרו להקשיב ליועצים מומחים –

בעיקר בכל צומתי החלטות.

31% מתוך ה–77% המליצו לבחון שותפים לסוגיהם –   

לבדוק ביסודיות שותפים ומשקיעים פוטנציאליים.

13% מתוך ה–77% ניסוי וטעיה – 

עשינו כל דבר פעמיים, לא לעבוד ביסודיות יתר, פוקוס.

0.3% מתוך ה–77% גיוס השקעות –    

חשוב לגייס השקעות ממשקיעים שמבינים ויודעים להעריך את מהות הטכנולוגיה.

0.3% מתוך ה–77% אומץ –         

האומץ לעשות ולטעות בשילוב מוכנות לשלם את המחיר

 

עקרונית, הכי אובייס וקל להלביש כל טעות, כישלון או תוצאות מחורבשות ובלתי צפויות וכדומה על היעדר ניסיון בכלל ובהקמת סטארטאפ בפרט. מה אנו שוכחים לעתים, או לא שוכחים בדר"כ, שטעויות, חירבושים וכישלונות, הם אלה "המשבשים" שמובילים בעצם ליצירת רעיונות חדשים ומכאן אף ל"חדשנות משבשת".

נכון, שאנחנו משלמים מחיר נמוך וגבוה אודות הטעויות שלנו, שמהוות את התוצאה לכל הסיבות המוצגות מעלה, ובמקרים רבים מתבסס הרבה מאוד על אגו חזיתי שאקרא לו באמפרוביזציה עכשיו "משבש שלילי".

יש לנו כאן, שני ממצאים מובילים שמשקפים מאוד ריאלית את המציאות של היזמים – פיתוי לכל הצעה והתעקשות לא להקשיב ליועצים מומחים כשהמכנה המשותף הוא "כסף טיפש" (שכבר הזכרתי אותו רבות בפוסטים הקודמים שלי). מצד אחד, "החלום" לתקתק את הסטארטאפ כמה שיותר מהר ולהגשימו עם אקזיט ענק שמוביל את הסטארטאפיסטים בעיוורון חלקי לעבר גיוס הכסף, בין אם זה בצורת שותפים, שמשלימים מקצועית אותנו ובין אם זה בצורת משקיעים. רוצו פעם לרענן את זכרונכם בשני הפוטסים תמימות ושותפות 1 ו–2. מצד שני, השילוב הקטלני בין הרצון לחסוך כסף (שלרוב אין) ובין הידיעה והביטחון ש"אנו יודעים הכי טוב" מה נכון בשבלינו ומכאן אין צורך להיוועץ עם מומחים רלוונטיים, שבמציאות, חוסכים לנו בזבוז רב של משאבים יקרים כמו זמן וכסף. על זה כבר נאמר "תהיה חכם ולא צודק".

כפי שיש "כסף טיפש" המצאתי עכשיו  את "החיסכון הטיפש" מצד הסטארטאפיסטים כי

 

 

נכון, שחשוב לא להוציא סתם כסף, במיוחד כסף שחסכנו עם דם, יזע ודמעות כדי להגשים את חלום הסטארטאפים שלנו. ולכן, עלינו להיות שקולים ממי אנו מקבלים כסף כהלוואה בכלל וכהשקעה בפרט, כפי שמוזכר כמעט בכל פוסט, כי הכל קשור אחד לשני. דוגמה קלאסית כי "הזול = יקר", להבדיל מ"פחות = יותר", זה לומר כן בהתלהבות למשקיע הראשון שמוכן להשקיע בסטארטאפ שלנו, כי הוא ידרוש אחוזים גבוהים ביותר, עדי כדי שליטה בבעלות בחברה, למרות שאנחנו היזמים, בטיעון שהוא לוקח את רמת הסיכון הגבוהה ביותר. עקרונית זה נכון.

לעומת זאת, אם ננהג לפי

 

 

לא נרוץ לקפוץ על כל הזדמנות, אלא נבדוק היטב עם מי יש לנו עסק ואת ההיתכנות הכלכלית באותו הקשר.

"הבחירה המשבשת" של שותפים ומשקיעים נובעת מביטחון עצמי מופרז, חוסר ניסיון בחתונה הקתולית עם השותפים והמשקיעים, חוסר סבלנות לתהליכים בכלל ולניהולם בפרט. כיועצת לניהול ולארגונים שנים רבות, הזכרתי בעבר, שהתרבות הישראלית לא מצטיינת בתהליכים ובניהולם. על כן, במקרים רבים, כשחברה ישראלית נמכרת לחברה בינלאומית, או מצרפת שותף אסטרטגי בינלאומי, נדרשת לעתים להחליף את המנכ"ל/ית הישראלי באדם מהתרבות של החברה הבינלאומית.

 

ניהול זה מקצוע ושוב כפי שאמר וטען פרופ' פיטר דרוקר "מה שאי אפשר למדוד, אי אפשר לנהל".

ניהול דורש סבלנות, ראיה מרחבית ובו–זמנית גם כניסה לפרטים הקטנים. כדאי לכל מנהל ללמוד את רזי הניצוח. זהו אחד הכלים החשובים ביותר בכלל ובמאה ה-21 בפרט, בדיוק בגלל השינויים המהירים שאנו נדרשים לרדוף אחריהם ולנסות להכילם מנטלית, מקצועית ואנושית.

אני כן חייבת לציין, שככל שיש יותר סטארטאפיסטים, לפחות שאני פוגשת בהם ושומעים שאני בעצמי סטארטפאיסטית ומלווה סטארטאפים, הם יותר קשובים ומבינים שלא כדאי להם לנהוג בפזיזות אלא בחוכמה וכן להיוועץ עם מומחים בצומתי קבלת החלטות קריטיים. אני חושבת שאחת הסיבות לכך, שאני משפתפת גם בהצלחות שלי וגם ב"כישלונות להצלחה" שחוויתי, הניעו בי את הדרייב לערוך את המחקר שאני משקיעה בו מאות שעות מכל הלב ובאהבה כדי שכולנו נלמד מניסיונם של אחרים מהשטח בטרם אנו מתחילים ולא רק מתיאוריות.

בנוסף, מומלץ מאוד לשלב את החשיבות בלהיות בפוקוס לאורך כל תהליך ניהול הקמת הסטארטאפ, שמתחיל ברגע ניצוץ הרעיון במוחנו הקודח וניהול המשך פיתוחו והתפתחותו העסקית. הפוקוס משלב בין מיומנות הניהול החשובה ביותר – הקשבה ובין הניהול בפועל.

כבר הדגשתי פעמים רבות, כמה חשוב לגייס השקעות ממשקיעים, שיודעים להעריך את ערך הטכנולוגיה ובעלי ערך מוסף שביכולתם לתרום ערך משמעותי בנוסף לכסף, כי הרי בסופו של דבר, המשקיע הוא שותף כמו בחתונה קתולית. אז רוצו שוב ותרעננו את זכרונכם בפוסט מתי וכיצד לגייס ההון לסטארטאפ, אולי בכלל לא ? 1 ו–2.

האומץ לעשות ולטעות אופייני ליזמים בוגרים, שמוכנים לקחת את הסיכון, לקחת אחריות ולשלם את המחיר עבור ההחלטות שלהם. אך מכיוון שהם בוגרים ואחראיים, הם גם יקטינו את הסיכון בזכות ייעוץ עם מומחים רלוונטיים בנוסף לבטן המדברת שחשוב להקשיב גם לה.

 

30% ראייה עתידית עם תפיסת עולם –

67% מתוך ה–30% להיות נחושים –       

לשאוף ולהתקדם ולגדול רוחנית בנחישות, חלום עסקי מצד אחד ושלא ישתלט על החיים הפרטיים מצד שני ולא להתייאש מהר.

11% מתוך ה–30% להציב גבולות –     

שמירה על גבולות ביחסי משפחה ועסקים

11% מתוך ה–30% לחשוב חשיבה יזמית –

לחשוב כיזם שמעז לחשוב בגדול

11% מתוך ה–30% ללמוד לקח סיכונים –  

לדעת לקחת סיכונים מחושבים

 

כששואלים יזמים מצליחים כיצד הצליחו כל כך למרות הכל, אז הערך הבולט ביותר שמציגים הוא הנחישות להגשים את החלום באשר הוא. כמה סרטים וספרים נכתבו אודות ערך זה. זה לכאורה, ברור לנו מאליו. יחד עם זאת, רבים שוכחים, מזניחים ומתעלמים, כי לנחישות נדרשת משמעת עצמית ברמה של מצטיינים. אותם יזמים שהצליחו מהכי הכי נמוך, הם בעלי אותו דרייב ואין ספור מאבקים לשמור על מסלול המשמעת העצמית מצד אחד ובמקביל מצד שני, המשמעת העצמית שלהם מתבטאת בקבלת ההחלטות שלהם להשלים את החוסרים הרלוונטיים ליצירת הצלחת הסטארטאפ בעזרת יועצים מומחים, תמיכת חברים, משפחה והכי חשוב התמיכה שהם שואבים מעצמם.

כדי להצליח בנחישות, נדרשת התובנה שאי אפשר לעשות הכל לבד כפי שאף אחד לא נולד עם ניסיון ומעצם ההיגיון הפשוט ביותר, שאף אחד לא יודע את הכל בעולם ולכן הם יודעים לצרף אליהם למסע עוד אנשים, לפעמים הלא מתאימים, אז ידעו להחליפם וכדומה.

בנוסף לערך הנחישות, מצטרף ערך האיזון, קרי השמירה על שיווי המשקל בין חיינו המקצועיים ו/או העסקיים לבין חיינו הפרטיים. זה בהחלט אידיאלי, "אתגר מאתגר" אך חשוב לשאוף אליו לפחות.

ואם דיברנו על נחישות, הולכת ביחד עם תעוזה וחשיבה בגדול ועם הידיעה לקחת סיכונים, שכבר דובר רבות על זה קודם לכן.

 

20% ראייה עתידית עם תכנון וניהול תהליכים –

33% מתוך ה–20% לתכנן קדימה –          

תכנון טכנולוגי מדוייק ופרודוקטיבי, ליזום הרבה, גיבוש חזון, שרשרת ערכים ותרבות ארגונית

17% מתוך ה–20% להכין תשתיות –     

הנחת תשתיות מתאימות לחברה גדולה

17% מתוך ה–20% לגייס השקעות –     

גיוס ממשקיעים מביני ערך

17% מתוך ה–20% להכין תשתיות –        

לא להחזיק מלאים של סחורות בטרם הגיעה הזמנה חתומה ומשולמת מראש

17% מתוך ה–20% פשוט לחשוב –          

לעצור ולהשקיע מחשבה מעמיקה בכל צומת החלטות

 

אמרנו תכנון, אמרנו תהליך, אמרנו ניהול, אמרנו תרבות ארגונית שמתבססת על חזון ו"שרשרת ערכים" וכפי שכבר הזכרתי בפוסט הזה, אנו נדרשים למשמעת עצמית גבוהה לניהול תהליכים כתרבות ישראלית לעומת המערבית בעיקר באירופה ובארה"ב.

 

 

אמרנו תכנון, אמרנו ראייה עתידית עם יכולת ראיה, מרחבית ומכאן תהיה היכולת לדעת להניח את התשתיות המתאימות לחברה גדולה. לעומת התשתיות, יש לנו את מלאי המוצרים שיש להזמין במשורה רק לאחר ששולמו ובזכות כך, חסכנו כסף רב, שמבקרים רבים, פוער את "בור החבית ללא תחתית" של הוצאות כספיות מיותר ומכאן הדרך ליצירת חובות והתדרדרות קצרה ומהירה. כיום, ישנים עסקים רבים שהשכילו לעבוד בצורה חכמה ללא מלאים בכלל ע"י כך שההזמנה מגיעה ישר למפעל או לספק המשנה שלו והמוצר נשלח ישירות אליו.

האם ניתן לומר כי תכנון הוא נגזרת של חשיבה מעמיקה ? ברור. השאלה היא האם יש לנו את הסבלנות והתובנה לעצור ולהקדיש זמן חשיבה כדי למזער כמה שיותר את השטויות והטעויות הפוטנציאליות שניתן להימנע מכה שיותר. האמת, ש"שטויות וטעויות" יכול להיות שם ללהקה.

 

לסיכום,

 

לפני שאנו עטים ורצים להקים סטארטאפ או מיזם כדאי שנעמוד מול המראה ונלמד מהלקחים הרבים שהוצגו כאן כדי להגשים את חלום הסטראטאפ שלנו בצורה הטובה ביותר –

עכשיו, היה חשוב לי להביא בזווית נוספת משום שהוא בחלקו המסכם של המחקר כשהוא משקף את אותם ממצאים.

1  אף אחד לא נולד עם ניסיון – ועל כן, ברגע שצץ הרעיון הכי מדליק להקמת סטארטאפ, לרוץ ולשאוב כמה שיותר מידע וידע מבעלי ניסיון שאכלו אותה בקטן ובגדול וגם הצליחו.

 

 

2  האומץ לנסות ולטעות עם חגיגת ה"פיווטיזם" (שינויי כיוון) תוך התמקדות במטרה –  ולכן הם יכולים לעזור לנו לגבש את הרעיון והאסטרטגיה המדוייקים יותר ומכאן לפיתוח ולהצלחה

3  הכי קל להתפתות וגם הכי קצר להתחרפן ולהתחרבש – אז בואו תבטיחו לעצמכם לא להיות פתי שמאמין לכל דבר, רק בגלל היעדר ניסיונכם, (האמינו לי שאני מדברת מניסיוני). אנא, מתחננת בפניכם, עצרו לחשוב בכלל ולחשוב כיזמים בפרט. "הזול = יקר" ועדיף להתנהל לפי תפישת ה"פחות = יותר".

4  נחישות בשילוב משמעת עצמית והקשבה –  יכולים להבטיח לכם לעלות על המסלול הירוק ולעזור לכם לחזור אליו ברגע שזיהיתם שסטיתם ממנו

5  לבדוק בציציות את השותפים והמשקיעים – דרך חברים, מכרים משותפי, מדיה על מגוון רבדיה גם אם זה סזיפי ואנו מרגישים שאנו פסע מהכסף המיוחל. בכל מקרה, יזמות = סיכון. השאלה מהי רמת הסיכון הנכונה לקחת ולא רק מה אנו מוכנים לקחת על עצמנו, כי לכל סיכון ישנן השלכות.

 

בפוסט הבא, אמשיך לסוגיה הבאה שתתמקד בטיפים המרכזיים להקמת סטארטאפ.

 

באהבה וביוזמה,