"מה, השתגעת ?"
מיום ליום, אני מתרגשת יותר ויותר באשר לכל ההתפתחויות שלי, של היוזמות, המיזם והסטארטאפ. כל מי שאני פוגשת ומשתפת בגאווה על פיתוח המיזם והסטארטאפ בו-זמנית עם שותפיי, התגובה שלהם היא WOWWWWWW ואח"כ המבט הזה שאתם מכירים "מה השתגעת ? גם מיזם וגם סטארטאפ ? איך את עושים את זה ועוד ביחד ?".
ואני עונה בגאווה מפוקחת (יש דבר כזה ?…) "כן, אני משוגעת וגאה על כך !". זהו בדיוק ההבדל בין הפאסיביים, שממשיכים "להתפנק" בהתבוססות שלהם בביצה החמה, ולהם אני קוראת אנשי ה"בטטה, ספפה, סבבה" לבין היוזמים שמוכנים ללכלך את הידיים, גם כשקר וחם בחוץ. הם אלה שמוכנים לצאת מאזור הנוחות, לחשוב בגדול, להעז ולחלום להשפיע כדי לעזור לעצב עולם טוב יותר בכוונה הכי רצינית. כבר זוכרים, שאינני עושה את זה לבד, אלא עם עוד שותפים יקרים, פול ואמיר.
ומאחר ואנו עסקינן ב"משוגעים ליזמות", הם האנשים, שממוקדים במטרה ולא רואים אף אחד ממטר, מלאים במשימות כמעט 24 שעות ביממה ועוד מספיקים. מדוע ? כי זה מאלץ אותם לדייק את עצמם, להיות הרבה יותר ממוקדים במשימות שלהם ומכאן, זה דורש מהם תכנון לו"ז מטורף. בנוסף, אני מניחה (לפחות מניסיוני ומניסיון חבריי ועמיתיי) שחלקם הגדול יותר מביניהם, שבוחרים לעסוק בתחומים שמעניינים ומסקרנים אותם. אחרת איך הם מחזיקים מעמד כל כך הרבה זמן, וזאת בנוסף לכל השוטף האישי, משפחה, חברים וכדומה.
הביצה והתרנגולת ביזמות
כמה פעמים קרה לכם שעלתה לכם הברקה בזמן פעילות ספורטיבית ? בסוף הפוסט הקודם מיזם וסטארטאפ. מטורף ? כתבתי 7 תובנות והשביעית היתה "ספורט וחשיבה – ככל שאני בהיי, אני נהנית יותר, כי אני לא עייפה. והוכח במחקרים שספורט משפר את יכולות הלמידה."
אני מתאמנת לפחות פעמיים בשבוע באופן עצמאי ועם קבוצת חברים מדהימה של Jumpin בת"א. האימון מתקיים בימי שישי בבוקר ושם אלון המאמן המקסים קורע לנו את הצורה, אך בצורה מאוד מתוחכמת, קרי חכמה וממוקדת. מאוד מאוד ממליצה (בפריסה ארצית), כי גם תרוויחו מחדש את הנפש, את הבריאות ואת ההשראה לרעיונות.
אז באימון בשישי האחרון, אבא שמתאמן בקבוצה שלי הביא את בנו בן ה-19. ראיתי בחור צעיר בחור חכם מאוד, רגיש ובוגר והיה חשוב לי לעודד אותו במהלך האימון ולאחריו. כתוצאה מזה התפתחה שיחה שהאבא תיזכר אותו שסיפר עליי, שהיותי יזמת ומה אני עושה בתחום. ואז זיהיתי הזדמנות והחלטתי לאתגר אותו שבזמנו הפנוי (שכמעט ואין לו עקב שילוב של לימודים אקדמאיים), יחשוב אילו תחומים מעניינים ומסקרנים אותו, יבחר את התחום שהכי הכי מרתק אותו וינסה לחשוב איזו בעיה גדולה הוא יכול לזהות, כדי שאח"כ נוכל לראות כיצד לפתח פיתרון רלוונטי. לפני שנפרדנו, זרקתי לאבא ולבנו המקסימים "אתם מבינים שבסוף גם נקים סטארטאפ" והתגובה היתה "ברור". אז מה כאן הביצה ומה כאן התרנגולת ?
האם רעיונות זה רק תוצאה של השראה ?
כשאני בהיי, ההשראה מגיעה אליי בקול תרועה. בדר"כ ההשראה מגיעה כשאני במצבי קיצון כמו דאון או היי וככה האצבעות מתחילות להקיש על מקלדת הפסנתר והיצירות שלי יוצאות לאוויר העולם. דרך אגב, פסנתר הנו כלי הקשה מלודי בגלל מנגנון הפטישים המקישים על המיתרים. הסיבה שדווקא מצבי קיצון מהווים מקור השראה, מאחר והם מהווים גירוי יתר שמושך את תשומת ליבנו.
כמובן, שאני מעדיפה להיות בהיי, וגם בזכות השילוב של לעסוק בדברים שמעניינים, מסקרנים ומרתקים אותי ומכאן המוטיבציה הבלתי נגמרת (אני קמה כל בוקר ב-4:00 בלי שעון, כי כבר מדגדג לי באצבעות להמשיך את מסע היצירות העסקיות שלי) וגם בזכות הספורט שמפרק, מרענן ובונה מחדש. זה פשוט מדהים ! עוד מעט אצא לצעידה וריצה באוויר הקריר והיבש.
הרעיון נחת ומה עכשיו ?
לכולנו יש מלא רעיונות. אז איך זה שכולנו לא מיליונרים ? כדי לחסוך משאבים יקרים ביותר כמו זמן וכסף, יש לערוך מחקר שטח יסודי בכל תהליך יזום. המחקר עוזר לנו, להבין את הצרכים האמיתיים ואת הצרכים הסמויים שאנו מגלים במהלך המסע.
במקרים רבים, אנחנו הוגים רעיון מעולה ואנחנו בטוחים שהוא ה–רעיון שיוריד לנו את מיליוני הדולרים מהשמיים ועוד מהר. מסתבר, שמה שחשבנו בתיאוריה רחוק כמרחק השמש ממה שדמיינו או ממה שחשבנו שאנחנו יודעים.
אחת הטעויות הקלאסיות של הסטארטאפיסטים, זה שהם מתאהבים ברעיון ומי כמונו יודעים מה זה להתאהב. זוכרים שההתאהבות מסנוורת ולכן איננו חשופים למציאות הריאלית, להבדיל מהמציאות המתפרשת סובייקטיבית שלנו.
לכן, אף על פי ודווקא, שאנחנו (שותפיי ואני) באים מהשטח, קרי מעורבים בתחום הסטארטאפים וההשקעות מזה שנים, אנחנו לא מוותרים על שלב תחקיר ומחקר העומק של העובדות והנתונים הריאליים, כי שאלת אינסוף שאלות (מסתעפות כל הזמן) היא אחד הפרמטרים הקריטיים להעביר את הרעיון לשלב היישום.
איך נשאל שאלות יותר מכוונות ?
המטרה – לקבל תמונת מצב כמה שיותר מדוייקת ורלוונטית בהקשר לרעיון שהגינו, כשבסוף תהליך שלב זה עלינו להבין שהגענו לצומת החלטות –Go / No Go .
באמצעות – מגוון מקורות מידע באינטרנט, ספרים, מחקרים, ראיונות ושיחות עם אנשים אמינים (שלא מחרטטים), בעלי ניסיון כגון יזמים, משקיעים ומשתמשי קצה בשירות או במוצר.
התוצאה – תמונת מצב כמה שיותר מדויקת הרלוונטית לתחום הרעיון שהגינו. התמונה כוללת גם מרכיבי מידע עכשווי וגם עתידי, קרי הבנת המגמות הגלובליות והלוקליות. כפי שאתם מבינים, המשאב העיקרי שעלינו להשקיע זה הזמן (בנוסף, להוצאות משלימות כמו, רכישת ספרים, הרצאות, נסיעות ואוכל לצורך ראיונות אנשים שאינם בקרבתכם הפיזית).
תמונה על הקיר או תמונה עם תנועה ?
1 מהי משמעותם של כל משאבי הידע שאספנו ?
2 אילו השלכות יכולות להיות על תחום הרעיון שהגינו, אם בכלל ?
3 האם ישנה קורולוציה בין הרעיון לבין מגוון משאבי הידע שאספנו ?
4 האם פרופיל התמונה שקבלנו גרם ל"טוויסט בעלילה" במהלך התהליך ?
5 במידה והתשובה חיובית (לשאלה 4) – האם גילינו צורך שונה לחלוטין מהרעיון המקורי ?
6 במידה והתשובה חיובית (לשאלה 5) – האם חזרנו לתחקיר שטח נוסף כדי לקבל תמונת מצב מדויקת רלוונטית מחדש ?
הדרך הארוכה לעתים היא הקצרה
ככה זה כשפועלים באופן יסודי ועקבי, בלי לוותר לעצמנו ובלי לראות בעיניים. כמובן, שנדרשת סבלנות ואמונה בעצמנו ואח"כ ברעיון. זה בסדר להאמין ברעיון ואף חשוב. יחד עם זאת, ישנם שלבים שיש לשים הרגשות בצד כדי שהאופק והדרך יהיו כמה שיותר ברורים. תהליך זה יכול לארוך חודשים ואפילו שנה. יחד עם זאת, זה לא אומר שזה לא יכול להתנהל בזמן קצר יותר. כל מקרה לגופו. מה שהכי חשוב שיש לזכור כי – שזה תהליך מבוסס אמונה בעצמנו וברעיון, שיכול להיות גם ארוך; חייב להיות ממוקד מטרה; חייב להיות מאוד יסודי וצפוי לטלטלות.
כל מה שנותר עכשיו, זה לקחת נשימה ארוכה ולהבין שגם …
עד הפוסט הבא שבו אשתף, איך אנחנו מתקדמים עם המיזם והסטארטאפ, גם אם זה יהיה קידום של צעד אחד בלבד, אשמח שתשתפו אותנו בהתרגשויות של דבר שפיתחתם משלב אפס 'sfratch one' ו/או 'sfratch one' כדי שנוכל ללמוד מכל אחד.
באהבה וביוזמה
