חשבתם פעם על שאלה מסוג כזה, נכון שזו שאלה הזויה ?; מה, הסטארטאפיסטים והיזמים הם חוצנים מכוכב אחר ?
הם מקשיבים אחרת מהשכירים ?
הם מקשיבים אחרת מרופאים בקופת חולים או מרופאים בחדר מיון ובמחלקת הטראומה ?
הם מקשיבים אחרת מיזמי נדל"ן בשטח ?
הם מקשיבים אחרת מהמוכרים בשוק ?
הם מקשיבים אחרת מהמוכרים בחנויות לסוגיהן ?
איך אתם חושבים שאתם מקשיבים, בסטטוס הנוכחי שלכם, בין אם אתם שכירים, עצמאיים או יזמים ?
אז מי שעוקב אחריh וקורא את סדרת הפוסטים הבלתי נגמרת שלי, כבר מכיר את סגנון השאלות החצופות, המטורפות ובעלות התעוזה. אתם גם מבינים שהכל מכוון, ומאחורי כל מילה, פסיק ונקודה מתחוללת חשיבה מחוללת ומטורפת בו-זמנית, כי מטרתי להרהר, לעורר חשיבה ולערער על הקיים ועל המוכר.
אז זהו בדיוק, שהסטארטאפיסטים והיזמים חושבים אחרת = מהרהרים ומערערים על הקיים = מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם מצבי אי–וודאות = וזה אומר שהם מוכנים לקחת סיכון ברמה כזו או אחרת.
אז מה לכל זה ולערך ההקשבה ?
לסטארטאפיסטים צץ רעיון, בהנחה שבודקים אם כבר יש דבר כזה או לא, ואם יש – האם יכולים לעשות משהו אחר וייחודי, האם יש לו שוק בעל פוטנציאל של צמיחה אקספוננציאלית (מהירה ועקבית) וכמובן האם יש להם את הידע המקצועי, הטכנולוגי לפיתוח וכו'.
להזכירכם, מה שמבדל בין הקמת עסקים עצמאיים לבין סטארטאפים הוא בדבר אחד בלבד – רמת הסיכון. העצמאיים, בדר"כ מקימים עסקים בהם הם נותנים שירותים כגון ייעוץ מס, ייעוץ משפטי, ייעוץ ארגוני, הקמת חנויות פיזיות, דיגיטליות וכדומה. התחומים אליהם הם נכנסים הם תחומים מוכרים, לומדים מה אחרים עושים, כיצד מתנהלים ורמת הסיכון יחסית נמוכה, בתנאי שהם לא עושים את הטעויות האפשריות כמו שכירת מקום יוקרתי על כל נספחיו (בעיקר לשם הרושם) ללא הכנה ובקרת תקציב.
לעומתם, הסטארטאפיסטים נכנסים למצבי אי-וודאות עם רמת סיכון גבוהה יותר, מאחר והם מחפשים בעיות שטרם נמצאו להן פיתרונות ומכאן מפתחים משהו שאינו קיים. כמובן, שרמת הסיכון היא שונה מסטראטאפ לסטראטאפ.
מניסיוני ומ-43 המרואיינים שכבר ראיינתי, ידעתי, כמומחית להקשבה כפילוסופיית חיים מעשית, להבחין איפה הקדישו יותר הקשבה ואיפה לא. לכן, החלטתי לעשות הפסקנות עם הבאת הממצאים של מחקר השטח ולהגיש את אחד הכלים היותר משמעותיים בתחום ניהול מיזמים וסטראטאפים – והוא כמובן את ערך ההקשבה כמיומנות הניהולית החשובה ביותר בין מיומנויות הניהול.
ולכן לאחר למעלה מ-20 שנה כמנחת סדנאות בתחום מיומנויות הניהול והמנהיגות – על בסיס רמת איכות ההקשבה – ברור שעל זה קמות ונופלות עסקאות וכך גם מיזמים וסטראטאפים.
נעשה קצת סדר בבלגן ונבחין בין שמיעה, האזנה והקשבה
לפני שנבין מה זו הקשבה, קודם נבין שישנן שלוש רמות – שמיעה שהיא הנמוכה ביותר, האזנה ברמה הבינונית והקשבה ברמה הגבוהה ביותר. מה מבדיל ביניהן ?
שמיעה – אנו שומעים גירוי של רעשי רקע עם הענקת 0% של תשומת לב ולכן איננו יכולים להבין דבר כי לא קלטנו דבר.
לדוגמא – כשאנו משוחחים בבית קפה, ישנם המון רעשים סביבנו כמו דיבורים של אנשים אחרים, כלי רכב, צלצולי ניידים וכדומה. אך באותו רגע, שיגיע רעש חריג ומפתיע כמו גיחת מטוס בגובה נמוך, נעצור את השיחה ונקדיש את 100% תשומת ליבנו לאותו רעש, קרי עברנו במיידי לרמת הקשבה.
האזנה – אנו שומעים וקולטים מידע חלקי בלבד, כי אנו מתניידים בין שמיעה של רעשי רקע ובין תשומת לב למידע נקודתי במהלך השיחה ולכן איננו יכולים להבין 100% את משמעות השיחה.
לדוגמא – שותפנו לשיחה אומר משהו ואנו ברמה של הקשבה (הרמה הגבוהה ביותר) ופתאום נזכרנו במשהו חשוב ששכחנו. באותו רגע התנתקנו מהקשב וירדנו לרמת שמיעה של רעשי רקע. באותו מומנטום מלוא תשומת הלב שלנו היתה לנושא שנזכרנו בו.
דוגמא נוספת – שהקשבנו לכל המשפט מלבד למילה האחרונה, שהיא בעצם היתה הקריטית ביותר. כל המשמעות הובנה באופן שונה ממה שהמדבר התכוון בכלל. לכן, על מנת להבין את המשימה, עלינו להקשיב עד תום ולוודא שאכן הבנו את מה שהמדבר התכוון אליו. זהו מקרה טיפוסי קלאסי שבו מתחילות אי ההבנות, הוויכוחים והריבים עד גם התפוצצות.
אנשי מקצוע אוהבים להגדיר האזנה – שמיעה אקטיבית והקשבה פאסיבית.
הקשבה – אנו מעניקים 100% תשומת לב לתוכן הדיבור כשבו–זמנית אנו מסננים את כל רעשי הרקע. לזה אני קוראת הקשבה סלקטיבית. דרך אגב, אין דבר כזה שמיעה סלקטיבית, כי איננו יודעים בין מה למה להבחין כשאיננו מקדישים 100% תשומת לב.
לדוגמא – והיה ולא הבנו משהו, נעצור ונשאל, או מה שאני נוהגת לעשות בדר"כ בפגישות פיזיות וטלפוניות, זה לרשום את הנקודות החשובות כדי לא לקטוע את הרצף. יחד עם זאת, לעתים, אני כן מבקשת לעצור מדי פעם עם שאלות, מאחר והבנת המשך התהליך תלויה בהבנה של השלבים המוקדמים יותר.
מי שיודע להקשיב, יודע לעצור, לחשוב ולסנן את כל המשיחים, יודע מתי לשתוק, יודע מתי לשאול, יודע אילו שאלות לשאול, יודע לתת את 100% תשומת הלב בלי להכין את התשובה בטרם הקשיב עד הסוף.
רמת הקשב והריכוז שלנו אינה יכולה להיות אבסולוטית ולהישאר ברמת ההקשבה הגבוהה ביותר לאור כל השיחה או השיעור. עקרונית, רמת ההקשבה שלנו מתניידת על בסיס מודל הפעמון. מה שחשוב הוא שמי שיודע להקשיב, יודע לזהות שבאותו רגע יצא מריכוז, חלם לרגע, משהו אחר השיח את דעתו ויאמר לבן שיחו, "סליחה, לא הייתי איתך לרגע, אתה יכול לחזור בבקשה על מה שאמרת בהקשר זה וזה…?", עדיף מ"לשחק אותה שהקשבתם". או שלפעמים קורה אצלי, שיצאתי מריכוז תוך כדי שאני מדברת ואני משתפת, בלי להתבייש, עוצרת, חושבת וחוזרת למסלול מחדש. גם לנו כמדברים, אנחנו בעצם מקשיבים, אך זו הקשבה פנימית למה שאנו רוצים לומר, לשתף, לחשוף, לשאול וכו'.
אז למה כדאי לסטארטאפיסטים וליזמים לשים לב בנוגע להקשבה ?
מאחר והם מפתחים ומקימים משהו חדש, יש להם אינסוף שאלות ופחות תשובות. הדיאלוג הפנימי שאנו מנהלים עם עצמנו, בצורה האינטימית בינינו לבין עצמנו – גם הוא תהליך דינאמי של הקשבה והיא אחת מסוגי ההקשבה הכי קריטיים ברמה העסקית. זה מה שיקבע את רמת הנחישות שלנו, הפוקוס ואת ההתייחסות הרצינית והיסודית שלנו לפרוייקט שבחרנו להתניע.
לדוגמא – מחקר השטח שאני עורכת – זהו תהליך קלאסי של הקשבה ליוזרים הקיימים והפוטציאליים שלי = הקשבה לצרכים ולרצונות הסמויים והגלויים של השטח. הרי אחת הסיבות שהרבה מאוד סטראטאפים ומיזמים מתרסקים לאחר השקעה של אלפי שעות ועשרות אלפי דולרים (לפחות בשלב הראשוני), כי פשוט לא הקשיבו לשטח אלא הקשיבו לחלומות שלהם ב"עיוורון מסנוור" בלי להבין אם בכלל יש להם שוק רלוונטי.
ניהול מתחיל מהשניה בה הגיתי את הרעיון עד האקזיט המיוחל = זו הקשבה שהיא אחת ממיומנויות הניהול והמנהיגות הכי הכי קריטיות ואקוטיות בכלל ובקרב יזמים וסטארטאפיסטים בפרט. מדוע ? הכי האקשיין הוא מאוד אינטנסיבי ומהיר ונדרשת רמת ריכוז ותשומת לב לפרטים ולתמונה הגדולה בו-זמנית הכי גבוהה שאפשר. לכן, תארו לעצמכם, שכל אחד היה יכול ליצור מוסיקה, לעבד לתזמורת, לדעת לבצע וגם לנצח – זה היה עוזר מאוד. המנצח אינו חייב לדעת לנגן על כל כלי הנגינה בתזמורת. על המנצח לדעת מהו מנעד הצלילים מהנמוך ביותר ועד הגבוה ביותר שהכלי יכול להפיק, כיצד מפיקים את הצלילים בצורה הטובה ביותר בהתאם לסגנון היצירה, לדעת לשלוט באופי של כל כלי וכלי בהרכב. ברור לכולנו שהמנצח יכול לעשות את הכל בזכות הקשבה ברמה הכי גבוהה. וזיה דוגמא קלאסית לדינאמיקה מאוד אינטנסיבית של ביצוע של אינסוף פעולות בו-זמנית.
מוזמנים ליהנות מהקונצ'רטו מס. 1 של גריג המבוצע ע"י הפסנתרן והמנצח גיל שוחט שגם מנצח וגם מנגן בתפקיד הסולו על הפסנתר. זו מטורף !
כך גם אצל הסטארטאפיסטים והיזמים –
כותבים את היצירה = מפתחים את הרעיון הראשוני ונותנים ליוזרים להתנסות
מעבדים לתזמורת = מוצאים את הפרוטוטייפ המגובש (לאחר כל הפיווטים – שינויי הכיוון בעקבות המשוב של היוזרים)
מבצעים ומנצחים בו–זמנית = נמצאים במצב של בקרה ושליטה בעת שימוש היוזרים ומנהלים את הסיטואציות על גווניהן
ומה שמבדל אותם מהמלחינים – הכל מתנהל בדינאמיקה אינטנסיבית ומטורפת, שזה אומר להיות כל הזמן ברמת ערנות והקשבה גבוהה ביותר, דריכות ומתח, כי רוצים לתקתק הכי מהר את התוצאות הרצויות הכי טוב ובזמן קצר.
בנוסף, לנגני התזמורת, התפקיד כבר כתוב ומוגדר, בשונה מתהליך הפיתוח של הפרוטוטייפ, כי דברים משתנים תוך כדי תנועה.
יצויין כי מלחיני החצר, שעבדו תחת חסותו של המלך, לאחר שהבין שהם אלה שמאדירים את המותג שלו, נדרשו כל שבוע לכתוב יצירה חדשה כדוגמת יוהן סבסטיאן באך הלחין כל שבוע קנטטה – תפילה לימי א' לכנסייה אז ברור שזה לחץ מטורף. המלחינים תפקדו כעובדי פיתוח וייצור בו-זמנית.
אתם יכולים גם להקשיב וגם ליהנות מהוויזולאזיציה הגרפית של כל תפקיד בנפרד וביחד בצורה הרמונית. זה פשוט מדהים.
לסיכום מיישם,
לכן, ככל שהסטארטאפיסטים והיזמים יבינו את משמעות וחשיבות ערך ההקשבה ויישומו בפועל בשטח ירוויחו –
√ זמן וכסף – שני המשאבים החשובים ביותר ברמה הבסיסית
√ בחירת השותף הנכון – לבדוק, לשאול גם את השאלות הפחות פופולריות (ניתן לקרוא בפוסט תמימות ושותפות חלק 1 ו-2)
√ הגדרת הבעיה בצורה מדויקת – מובילה לפיתוח רעיון ופיתרון מדוייק יותר
√ זיהוי ההזדמנות העסקית – כדי להיות רלוונטיים לצורכי המאה ה-21
√ העלאת הסיכוי למצוא את המשקיע המתאים – להזכירכם שהמשקיע משקיע בצוות המייסדים ולא ברעיון
√ העלאת הסיכוי להצלחת הסטארטאפ – ולהפיכתו לחברה צומחת ומצליחה
באהבה וביוזמה,
