זוכרים את ההבטחה שלי לכם הקוראים הנאמנים שלי שמה-18.6.17 עד ה-17.3.18 "אפרסם פוסט כל 17 יום"  ואכן כך היה. בזכות עמידתי בהבטחתי זו, ליאור פרנקל המדהים אירח פוסט סיכום שלי "איך להתעורר מאזור הנוחות ולעוף על פרויקט חדש וכל פעם מחדש" ועל מה שקרה והתפתח בזכות סדרת הפוסטים הזו. בפוסט זה הבטחתי להמשיך סדרה שניה בת 17 פוסטים כל 17 יום עד ה-31.12.18. בינתיים, את הפוסט הנוכחי הייתי אמורה לפרסם ב-27.6.18. אך מה שהכי כייף, שיש לי סיבה נהדרת, כי בני הצעיר התחתן ומן הסתם היינו עסוקים באירוע המרגש. האירוע היה פשוט מושלם ועם כל הנחת מהזוג הצעיר, מהחגיגה של השמחה והאהבה מצד המשפחות החמות והמקסימות, מכל החברים הנאמנים והמסורים מילדותם ומצמתים נוספים בחייהם, פשוט מרחיב את הלב ואת הבריאות. כל מה שנותר לומר זה תודות על הכל. מאחלת לכולכם נחת כזו, שמחה ואהבה בכל רגע בחייכם. זה היה תירוץ נהדר לשתף אתכם בהתרגשות שלי.

ועכשיו חוזרים לפוסט הנוכחי, שבעצם ממשיך את הפוסט הקודם מדוע ערך ההקשבה כל כך קריטי אצל הסטראטאפיסטים והיזמים ?.

אז באמת, מדוע לסטארטאפיסטים העתידיים כדאי לחשוב, להתבונן ולבהות מדי יום ?

חשבתם פעם על שאלה מסוג כזה, נכון שגם זו שאלה הזויה ?

הם חושבים ומתבוננים אחרת מהשכירים ?

הם חושבים ומתבוננים אחרת מרופאים בקופת חולים או מרופאים בחדר מיון ובמחלקת הטראומה ?

הם חושבים ומתבוננים אחרת מיזמי נדל"ן בשטח ?

הם חושבים ומתבוננים אחרת מהמוכרים בשוק ?

הם חושבים ומתבוננים אחרת מהמוכרים בחנויות לסוגיהן ?

איך אתם חושבים שאתם חושבים ומתבוננים, בסטטוס הנוכחי שלכם, בין אם אתם שכירים, עצמאיים או יזמים ?

 

אז מה הבעיה עם הבהייה ? ! No problem 

נכון שאתם מכירים את הסיטואציה, כשאתם מחפשים משהו – אינכם מוצאים וזה מתסכל מאוד. לעומת זאת, למשל בסוף השבוע האחרון, סוף סוף פיניתי קצת זמן לסידור בגדי חורף-קיץ ומצאתי בין הצעיפים שלי מתלה לתיק שניתן לתלות בשולחן בבתי קפה, שכבר זמן רב, שאני חולמת למצוא אותו וכפי שאתם יכולים לנחש, שכשחיפשתי פשוט לא מצאתי.

כך גם כשאנו 'מכריחים' את עצמנו למצוא פתרון.

דווקא …

 

זו כותרת של כתבה מלפני כ-6 שנים מה-23.10.12, שהופיעה ב"הארץ" של העיתונאית ליטל לוין (לא מצאתי באינטרנט אלא יש לי Hard copy ותוכלו לקרוא את האורגינל בהמשך הפוסט).

בכתבה לוין מציגה את הקשר בין יצירתיות לחולמנות שעדיין מעסיק את חוקרים בנושא. באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה מדווחים כי נמצאה הוכחה שדעת מוסחת יפה ליצירתיות. אני יודעת מניסיוני, כמה רעיונות והארות מופיעים במוחי הקודח בהיותו נח קצת בעת המקלחת, במטבח, בכל מיני סיטואציות שאינו דורשות חשיבה מאומצת וממוקדת במשהו ספציפי.

ניתן לראות זאת כיום בתכנון מרחבי העשייה (עבודה) בסטארטאפים ובחברות הייטק שבנוסף למרחבים הפתוחים, ישנם גם מרחבים מתוחמים כמו חדר שקט, חדר חשוך, חדר מנוחה עם ספה, בדיוק לתת למוח להשתחרר ולנדוד לאי שם ללא גירויים חיצוניים ואח"כ לשחרר הארות רצויות. בנוסף, אנשים יוצאים החוצה לפינות ירוקות כדי להתנתק. החברה החלוצה שהבינה את משמעות השקעת יחידת זמן מוגדרת של 10% בהתחלה ואח"כ הכפילו אותה במסגרת שעות העבודה, במודע לחשיבה יצירתית זו חברת M3. ממש לא בכדי, שהחברה הזו יצרה ופיתחה 100 אלף פטנטים (נכון לינואר 2016) רעיונות ומוצרים יצירתיים ופרקטיים כמו המדבקות המפורסמות "Post-it" שפותחו במקרה ע"י ארט פריי (קולגה של ד"ר ספנסר) בעקבות פיתוח דבק רב-שימושי ב- 1974 ע"י ד"ר ספנסר. באתר של הסניף הישראלי של החברה כתוב ב-Header (כותרת העמוד הראשון) "מדע הוא רק מדע, עד שאתה משפר בעזרתו את החיים" וממליצה להיכנס אליו – לחשוב, להתבונן, לקבל ממנו אינסוף השראה ולבהות ומכאן לקבל הארות מעניינות.

הרי אי אפשר להכריח את המוח להיות יצירתי. ברור לכולנו, שמי שנולד עם הנכס הזה, זו ברכה ויחד עם זאת, ישנו מגוון רחב של כלים ודרכים לפיתוח היצירתיות.

לעומת זאת, הכתבה מדגישה את הפרדוקס של האוקסימורון שהוצג במסגרת מחקר של אוניברסיטת קרנגי-מלון שהעלה את האפשרות שהסחת דעת מסייעת לפתרון בעיות. דיוויד רוק, מנהל המכון לנוירו-מנהיגות מציין כי "סביר שלא ניתן יהיה לשלוט בהופעת הארות. אבל ברור כיום שאנחנו יכולים להגדיל דרמטית את הסיכוי שההארה תגיע". הסחת דעת, הוא סבור, היא המפתח : "עלינו לתרגל לתת למוח הלא-מודע שלנו לעשות את העבודה. במקום להשתגע בחיפוש אחרי תשובות טובות ומשופרות – תירגע, תשתחרר, ואולי תמצא עולם שלם של הארות חדשות". אפרופו המוח הלא-מודע, ממליצה מאוד לקרוא את הספר "כוחו של התת–מודע" של ד"ר ג'וזף מרפי נתן הרבה מאוד כלים ודוגמאות כיצד להיות מודע לתת-מודע ולהשתמש בכלי המדהים והחכם הזה.

 

תוכלו ליהנות מהכתבה בשלמותה כאן –

 

אז כיצד חשיבה והתבוננות ממשיכות את ערך ההקשבה ?

מי שמכיר אותי, יודע שאני מאוד מאוד אוהבת פילוסופיה ובכלל, מי שלומד את התואר הזה, הוא בר מזל ויש לי כבוד להכיר אחד כזה, ניר החכם והמדהים. בנוסף, כל מה שאני מפתחת מבוסס על הקשר בין מוסיקה, מתמטיקה ופילוסופיה. זהו קשר אורגני שקיים בטבע וממליצה לקרוא את ספר העיון המורכב והמרתק גדל (שניהם מנוקדים בצרה), אשר (כנ"ל), באך שנכתב באומנות ובאמנות ע"י דאגלס ר. הופשטטר. הספר עוסק בשאלות מתמטיות ופילוסופיות, אך גם בנושאים רבים הנוגעים לאמנות, לוגיקה, מוזיקה ומדעי המחשב. נכון שזה ספר עיון ומאתגר, אך יחד עם זאת הוא פשוט מרתק.

 

ומה זו חשיבה ?

בפוסט מינוף אכזבתי מהמורה לפסנתר ליזמות נימקתי את הסיבה המרכזית שלי להרמת הבלוג של "אמנות החדשנות" על הטמעת ערך היזמות והחדשנות בקרב הקוראים בשלב ראשון. בנוסף, התשוקה להטמיע אותם בקרב חברות וארגונים שנרדמו בעמידה באזור הנוחות שלהם, תוך כדי הימצאות על קו התפר המטושטש בין התפישה העסקית והתרבות הארגונית של תחילת המאה ה-20 לעומת סיום כמעט סיום החמישית הראשונה של המאה ה-21.

ובפוסט זה, אני רוצה כתבתי על הערך החשיבה שהזכרתי, שזה מהווה חלק מהסלוגן של …

שהוא ה-DNA שלי ושל אמנות החדשנות, מתוך ספרו החדש של לחשוב של הפילוסוף סיימון בלקברן – "לאנשים שרוצים לחשוב על השאלות הגדולות : אלו שעוסקות במושגים כמו ידיעה, תבונה, אמת, רוח, חירות, יעוד וגורל, זהות, אלוהים, טוב וצדק".

בהמשך, מגדיר בלקברן את עיסוקו כ"מהנדס רעיונות", שלומד את מבנה המחשבה, קרי תפיסת האופן שבו מתפקדים החלקים, וכיצד הם קשורים זה לזה. לטענתו, להבין את המבנה פירושו לדעת מה היה קורה, לטוב או לרע, אילו היו נעשים שינויים.

אני הארתי לתשומת לב, כפי שפילוסופים מחפשים את התשובות, כך יזמים מחפשים את הפתרון לצורך או לבעיה שזיהו, או לחילופין, צץ להם רעיון ועליהם לדלות ממנו את הצורך או הבעיה שהרעיון יכול לענות עליהם.

הפילוסוף בלקברן ממשיך וכותב כי, אחת התרומות לפיתוח האנושות שהפילוסופיה מספקת בצורת רפלקציה שפירושה חשיבה על מושגים, הליכים ואמונות שהדרך אנחנו משתמשים בהם. במילים פשוטות, לתפישתי, לצאת מהרגל הפעלת המוח האוטומטי ע"י "עצירה בחשיבה מהורהרת, מערערת את הקיים והמוכר", אביב לנדאו-ארצי.

 

מה כוונתי לעצור בחשיבה מהורהרת כדי לערער על הקיים ?

כוונתי לעצור, לצאת מהסיטואציה שבה אני נמצאת, לבהות ואח"כ לשאול שאלות ואפשר כמובן, הפוך, קודם לשאול שאלות ואח"כ לבהות, לשחרר את המוח ממחשבות כדי לאפשר להארות להגיע אלינו.

אז כפי שראינו בפוסט הקודם, כדי לקיים את ערך ההקשבה הבסיסי, עלינו למקד את 100% תשומת לבנו לנאמר וגם לנקרא (אני מחשיבה גם את הקריאה כפעולת הקשבה). ההקשבה בעצם מהווה בסיס לחשיבה, ניתוח, לוגיקה ואף לחשיבה פילוסופית.

 

ומה זה להתבונן ?

זהו בדיוק כמו הקשבה רק המבוססת בראש וראשונה על הראייה. יחד עם זאת, כשאנו משוחחים עם זולתנו, כשאנו נמצאים באותו מרחב פיזי או באמצעות וידיאו, המידע הרב והמדוייק ביותר שהמוח שלנו קולט בעת פעולת ההקשבה הוא דווקא ממקור קריאת שפת הגוף. מדוע ? כי בדר"כ איננו מתכננים את שפת הגוף כפי שאנו מתכננים מה לומר, קרי את תוכן השיחה ודרכו אנו מקבלים את המידע הנאמן ביותר, אלא אם האדם החליט "לשחק" בניגוד להיות אותנטי.

לעומת זאת, באופן טבעי נחשוב שההתבוננות מבוססת על הראייה. האם היא מתבססת רק על בסיס הראיה ? ממש לא. התבוננות לפי הוויקיפדיה, זו "מחשבה חוקרת ומעמיקה, הסתכלות פנימית, תוכיום של הדברים; במובנה השני, היא חוויה מיסטית, קונטמפלציה, התנסות רוחנית של אנשי סוד ומסתורין, מיסטיקנים. במדעים ובאמנות, בעת החדשה, התבוננות עשויה להשתמע כתצפית מסודרת בתופעות. המונח העברי התבוננות משמש גם לתיאור מצב נפש של התעמקות בעצמי אינטרוספקציה בלעז, לפעמים תוך כדי פרישות".

לפיכך, התבוננות, להשקפתי ולניסיוני רב השנים בהנחיית סדנאות על הקשבה כפילוסופיית חיים, היא עוד נדבך של הקשבה, קרי הקשבה מורחבת, מאחר ומחשבה חוקרת ומעמיקה המשלבת הקשבה סקרנית לנסתר יותר מאשר לגלוי, נוכל להגדיל את הסיכוי לחשוף ולמצוא את האמת ואח"כ לנסות להבינה באון ניטרלי ללא פרשנות בשלב הראשוני.

נזכיר עוד פעם ועוד פעם את המשפט העילאי של אקזיופרי בספרו הנסיך הקטן – "והנה הסוד שלי, הוא פשוט מאוד : רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין".

אז זהו בדיוק, שהסטארטאפיסטים והיזמים חושבים ומתבוננים אחרת = מהרהרים ומערערים על הקיים = מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם מצבי אי–וודאות = וזה אומר שהם מוכנים לקחת סיכון ברמה כזו או אחרת.  

 

ומה זה לבהות ?

בהייה מוגדרת (בוויקיפדיה) בבסיסה כשעמום שהוא רגש שלילי שקיים אצל היונקים ונובע מחוסר עניין בגירויים הפיזיים והרגשיים באותו רגע. השעמום הוא מצב של אדישות או אפתיה החודר לתודעה כאשר האדם חש כי אין שום דבר מעניין או משמעותי לעשות. הביטוי החיצוני לשעמום הוא בדרך כלל ירידה בתנועתיות ולעיתים בהייה בעצם מסויים.

בנוסף, מגדירים את חשיבות הבהייה כהשערה מקובלת, שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים הישרדות ולמניעת סטגנציה. פסיכולוגים וחוקרים טוענים כי שעמום מאפשר לאדם לחפש ולגלות מה מעניין אותו ומהנה עבורו, ובכך מתאפשר גם פיתוח של דמיון ויצירתיות, תחושת אוטונומיה, ויכולת להסתמכות עצמית. הנאה יכולה להפוך לשעמום אם אדם לא יחפש אתגרים חדשים. מכאן, שכדי לשמור על ההנאה ולהימנע משעמום האדם מוכרח להתפתח.

מה כוונתי לעצור בחשיבה מהורהרת כדי לערער על הקיים בהתייחס לבהייה ?

כוונתי לעצור, לצאת מהסיטואציה שבה אני נמצאת, לבהות, לבהות ולבהות ומעצם הבהייה – היא מהווה את הערעור על הקיים. לאחר "ניקוי המוח" מכל מיני רעשים וגירויים חשובים ופחות חשובים, המרחב "הריק" במוח פנוי להבשלת הארות שבאות בתנאי מצב כאלה. לאחר מכן, ההארות באופן טבעי כבר מזינות, מפעילות ומחזירות את המוח לידי פעולה של חשיבה.

 

לסיכום המיישם,

 

 

לכן, ככל שהסטארטאפיסטים והיזמים יבינו את משמעות וחשיבות ערך החשיבה, ההתבוננות והבהייה ויישומם בפועל בשטח ירוויחו –

√  זמן וכסף – שני המשאבים החשובים ביותר ברמה הבסיסית

√  בחירת השותף הנכון – לבדוק, לשאול גם את השאלות הפחות פופולריות (ניתן לקרוא בפוסט תמימות ושותפות חלק 1 ו-2)

√  הגדרת הבעיה בצורה מדויקת – מובילה לפיתוח רעיון ופתרון מדוייק יותר (בזכות שאלת השאלות הנכונות)

√  זיהוי ההזדמנות העסקית – כדי להיות רלוונטיים לצורכי המאה ה-21

√  העלאת הסיכוי למצוא את המשקיע המתאים – להזכירכם שמשקיע בצוות המייסדים ולא ברעיון

√  העלאת הסיכוי להצלחת הסטארטאפ – ולהפיכתו לחברה צומחת ומצליחה

 

 

באהבה וביוזמה,