נתקעתן ולא יצא לכן לכתוב פוסט חדש לאורך תקופה קצרה, ארוכה. נכון ? מה זו תקופה ארוכה. זה מאוד אישי. אצלי זה ארך 15 חודשים. לא פחות. האם זה יותר מדי, מוגזם לכותבת בלוג מתחילה ? אז בפוסט הזה החלטתי לשתף אתכן במה שעברתי מאז סיום קורס הפרלמנט של יונית צוק, אולי במצפון שלא כתבתי, אולי לא. בינינו, יש לנו מלא תירוצים למיניהם מכל מיני סיבות, ממש לא משנה. אז מה !
מאז שסיימתי את הקורס המדהים של כתיבת בלוגים בצורה מקצועית אצל האחת והיחידה והמלאכית שלנו, יונית צוק הבלוגריסטית עברה שנה ורבע עם תוצרת של שלושה פוסטים בלבד, שנכתבו במהלך הקורס.
במהלך השנה, עקבתי אחר הפוסטים של חברות קבוצת הפרלמנט של יונית צוק האנטימית שלנו ואח"כ אחר חברות קבוצת הפרלמנט הגדולה, הכוללת את כל התלמידות שהפכו בינתיים לבלוגריות מדהימות בפני עצמן וחשתי צביטה בלב. אני מודה, שהקדשתי מעט זמן לקריאה ולתגובות ובכלל לא כתבתי פוסטים משלי. ואז חשבתי לעצמי, מדוע זה קורה לי ומה תקע אותי עד עכשיו ?
אז הנה רשימת התירוצים המכובדה –
√ יש לי דברים "חשובים" יותר שיכניסו לי כסף – כמו ליווי מיזמים וסטארטאפיסטים חדשים וקיימים, גיבוש רעיונות לשני סטארטאפים משלי (כמובן עם עוד שותפים), פיתוח קורס וסדנאות חדשניות בתחום החשיבה היזמית-סטארטאפיסטית ופיצוח הזדמנויות עסקיות לשכירים, עצמאיים, סטארטפיסטים, חברות, העברת תהליך סדנאי על יזמות והקמת מיזמים לבני נוער וחונכים במסגרת מנ"ש (מרכז נוער שכונתי) בנווה צדק בראשותה של האחת והיחידה דנה סתווי הבלוגריסטית בפרלמנט שלנו ומכל הלב בהתנדבות כי נתינה זה ערך חשוב אצלי. ומה עם לחיות ?
בהמשך אכתוב ביחד עם דנה המקסימה פוסט ועוד דברים מעניינים נוספים. נו באמת, אז מתי יכולתי להקדיש זמן לכל הפוסטים שבראש המטורף שלי.
√ כל פוסט ומאמר אצלי זה אשכרה פרוייקט מורכב ואיתו זמן ההשקעה, לכאורה שאין – עד כדי כך, שחברה לקבוצת הפרלמנט מור שפירא שמגר, הבינה את הערך שאני יכולה לתרום למנהלות בתעשייה בהבנת המגמות הגלובליות והמטלטלות והשפעתן על הקריירה שלהן. ועם תחושת הפרגון והמחמאה בדרך, לקח לי יותר מחודשיים ימים (ברוטו, הרי ברור לכן שעסקתי במקביל גם בדברים/תירוצים אחרים) לכתוב את המאמר "הלם העתיד – האם הרובוט יחליף גם אתכן ?".
ומה אתן חושבות שיצא … במקום פוסט קצר, יצא לי מאמר אקדמי ארוך בן 18 עמודי פוליו (כולל תמונות וסרטונים). ואחרי כל זה, לאחר ששלחתי לה בהתרגשות לאחר כל ההשקעה המטורפת, הטיחה בפניי בקשיחות (מבורכת) את העקב אכילס שלי בכלל ובכתיבה בפרט, שהמאמר נראה רציני ביותר, אך לאף אחת אין זמן לקרוא מאמרים ארוכים והציעה שאחלק אותם לסדרה בת 10 פוסטים קצרים.
ומה אתן חושבת שקרה עם המאמרים הקצרים … פשוט, כלום וכלום ועוד פעם כלום !!!
אז מה הבנתי ?
הבנתי שאני "גם וגם"
מצד אחד, אני יכולה להיות הכי ספונטנית וזורמת, הרי אני יזמת ויזמות זה בדמי ומוכנה לקחת סיכונים, ומן הסתם אתן יכולות לקרוא (במידה ולא קראתן עד עכשיו) בשלושת המאמרים שכן כתבתי מדוע החלטתי להקים בלוג מקצועי בתחום היזמות והסטארטאפים, מינוף אכזבתי מהמורה לפסנתר ליזמות ו-לחשוב. לחלום. לראות. זה אומר גם, שאני יודעת לעגל פינות כשיש צורך, לאלתר ובקיצור אחלה לזרום.
מצד שני, אני אוהבת דיוק ולכן יסודיות ועומק, הם שני ערכים דומיננטיים אצלי בכלל, ובהקשר של פרוייקטים מורכבים בפרט. אז אתן יכולות לתאר לעצמכן מה זה עשה לי עם המחשבות במוח הקודח, "כמו שאני מכירה את עצמי, מניסיוני, אני יודעת שזה ייקח המון זמן עם משימות הכנה של תחקיר, איסוף החומרים, ניתוח, ניסוח מיליון פעמים וכדומה". בקיצור, בדיוק כמו עבודה סמינריונית. האמת, שקשה לי לחפף.
אז מה. אני לא מושלמת ונכון שאני שואפת לשלמות, ונכון שתמיד יש מה לשפר (תאמינו לי שאני יודעת, כי אני חברה בצוות השופטים של האגודה הישראלית לצוותי שיפור) ואבא שלי ז"ל לימד אותי שמי שלא עושה לא טועה ומכאן שלא ילמד, לא יתפתח ולא יקדם את עצמו. הקיצר, פשוט לעשות וליישם גם במחיר של טעות ואי מושלמות. ממש לא אקוטי. נקודה !
והבנתי, שעצרתי את ההתפתחות המקצועית-בלוגריסטית שלי
בכל יום, שדחיתי את כתיבת הפוסטים, הבנתי שבחרתי לדחות את החשיפה שלי בנישה המיוחדת הזו ועוד יותר, שבמובן מסויים, פגעתי בכן, הקוראות, כי החסרתי מכן מידע וטיפים חשובים ביותר. וואוו, נשמע דרמטי, אך במהלך השנה ורבע שנעדרתי מהבלוג שלי, קרו והתפתחו המון דברים בארץ ובעולם שמשפיעים עלינו ישירות ובעקיפין, ולצערי הרב, שלא תמיד לטובה. ככל שעברו הימים, השבועות והחודשים, נפלו לי מלא אסימונים ואמרתי לעצמי "אוקיי אביב, למדת, השקעת ומה עכשיו ? הגיע הזמן לתקן את המעוות ולשנס מותניים ופשוט להחיות את הבלוג מחדש" וכמובן לפצות את כולנו במטעמים. אז אנא קבלנה את התנצלותי על כך.
והכי הבנתי, שאני כן יכולה להתחייב לכן עם הבלוג שלי
כי כל פוסט ממש לא חייב להיות מאוד מאוד מורכב וכבד !
כי, גם פוסטים קצרים יכולים להיות מעולים בהעברת המסר שאני מכוונת אליו !
כי, ניתן לגוון בכל מיני צורות – לראיין, להתראיין, פוסט משותף לשני בלוגריסטים ועוד ועוד !
ומה שעוד לימד אותי אבא שלי ז"ל "מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן" (אתן מבינות מי כאן הכוכב …)
ובאמת, הזמן עשה את שלו עם כל התובנות הנ"ל (שהן חלק ממלאי של תובנות נוספות) לאחר שהשכל היה מלא בתירוצים ועכשיו, הגעתי לבשלות והחלטתי לחזור אליכן באומץ ול"דברר" ביחד אתכן בזכות הפוסטים (בנוסף לשלושה), ולא סתם לכתוב, אלא הגדרתי זאת כפרוייקט בשם 17.17.17. ועל שום מה ?
הראשון – יום הולדתי חל ב-17.3.
השני – מספר הפוסטים החדשים שאכתוב עד יום הולדתי, נו תנחשו, בחייאת. נכון, 17.
השלישי – כל 17 יום, אוציא פוסט חדש לפי החישוב של מספר השבועות מה- .dead line 17.3.18 ואחורה עד היום.
אז, החלטתי שאני מתחייבת בפני עצמי ובפניכן, ש…
כשסיפרתי לחבריי הקרובים, על פרוייקט ה–17.17.17, אמרו לי "השתגעת, זה לא גדול עלייך…?" וגם "איזה רעיון מדליק, כל הכבוד, מחכה כבר לקרוא את הפוסטים שלך…". אז חשוב לי לשתף אתכן, שהמקור הראשון, זה המצפון שהעסיק אותי במשך שנה ורבע. השני, זו כמובן יונית צוק הבלוגריסטית המדהימה שלנו בפוסט איך הגשמתי חלום להרצות בחו"ל וספרו של ליאור פרנקל "תעשה את זה כבר …" שרכשתי אותו מיד, ראיתי והודיתי ליקום למלאך הזה ליאור, שטרח ועבד קשה כדי להוציא את הספר המאוד פרקטי. מאוד ממליצה לקרוא אותו. בלעתי אותו בקריאה אחת ואח"כ סיכמתי לי את כל הנקודות המרכזיות וזו מהווה לי רשימת בקרה, שבלעדיה אינני זזה.
ואז בא לי הרעיון והגדרתי את פרוייקט ה-17.17.17 ומשם כבר ידעתי מה אני עושה וכולי התרגשותתתתתתת, כי אני יודעת שיש לי המון רעיונות לכתיבה וידע לתת מכל הלב שיעזור לכן לחשוב, להעז ולהשפיע במהלך הקריירה שלכן. וגם אני מרגישה לגמרי בשלה לקחת על עצמי כזה פרוייקט גדול וזו התוצאה – פוסט מספר 1 מבין ה–17 . והכי הכי, אני מאוד גאה בעצמי על ההתחייבות הזו כי זהו אתגר מסוג האתגרים שאני אוהבת, אז המון תודות לכם יונית וליאור.
בינתיים, הספקתן להבין, שכבר התחלתי לשחרר. על זה יצרתי משפט "מי שמשחרר = משתחרר". זה אומר, שהפוסטים יהיו מפוקסים על התחומים שאני כל כך אוהבת ומכורה להם – יזמות, חדשנות, פיצוח הזדמנויות עסקיות וגמישות מחשבתית, התלויים והמשלימים האחד את השני והמשקפים את המשפט שיצרתי "תחשבו עכשיו עתיד ולא תהיו עבר".
בנוסף, במהלך התקופה, בכוונתי לשתף אתכן בכל התהליך, מהדברים הקטנים ועד הגדולים, מהמצחיקים ועד העצובים (אולי, לא בטוח, כי מי אמר שהכל ילך חלק ?), מהאירועים החשובים ועד המביכים. בקיצור, אני פותחת בפניכן את הדלת לשאלות ולהרהורים הרבים, שלא בטוח שאקבל את כל התשובות בקצב שאני רוצה ומתכננת וגם זה בסדר.
לדוגמה, לשתף אתכן, שעדיין אין לי ניוזלטר, פתחתי פייסבוק, אך אינו פעיל (לא התאהבתי בו עדיין. יחד עם זאת, הבנתי שבדרך מושכלת, אוכל למנף את העסק שלי גם דרכו), וכך עם הלינקדין, אך לא מי יודע פעיל מצדי וכו'. הבנתן כבר כמה אתגרים (שיווקיים וטכניים) שאני עומדת לעבור בדרך אל האושר והעושר.
מבטיחה להשתדל לא לחפור יותר מדי, כמה שפחות בשפה אקדמאית וכן לעבור לשפת "הדברור" ולשוחח את הפוסט ביחד אתכן ו"לדוורר" את הפוסטים עם הרבה אהבה ובאהבה.
אז מה מצפה לנו בפוסטים הבאים ?
מן הסתם סדרות ממוקדות נושא, שאני הכי הכי אוהבת ומכורה להם, כפי שכבר הספקתן להכיר אותי, נו נחשנה … טוב, יזמות, פיצוח הזדמנויות עסקיות, חדשנות וגמישות מחשבתית. העיקר לפקוח לכולנו את העיניים ולהבין שעלינו להמציא את עצמנו מחדש כל הזמן. כל כמה זמן ומדוע זה כל כך קריטי ואקוטי לכל אחת ואחד מאתנו, היום יותר מתמיד, בין אם אנחנו שכירות, עצמאיות או בצומת בצומת דרכים – נגלה ביחד בסדרת הפוסטים הבאה.
אז בינתיים, אני מודה לכן על ההקשבה, הזמן ועל התייחסותכן שאני מחכה להן בכיליון עיניים.
באהבה
